לפני כשבוע פתחנו את אתגר יום ההולדת.
ביקשנו מכם לשלוח לנו סיפורים לכבוד יום ההולדת הראשון של פארמוויל.
הסיפורים שהגיעו אלינו היו מרגשים,מעניינים,מצחיקים ואפילו קצת מוזרים...
תודה רבה לכל מי ששלח לנו סיפורים ולקח חלק באתגר.
בגלל ההתלבטות הגדולה בבחירת הזוכה,החלטנו לפרסם בפוסט זה כמה סיפורים בולטים ששלחתם לנו:
"בבוקר אחד , אני ומשפחתי נסענו לצפון .התכוונו לנסוע לאיזשהו צימר בגליל , לא זכור לי שמו.
לפתע ראיתי חווה אמיתית באמצע הדרך , שאלתי את הוריי אם נוכל לעצור לכמה דק' ולשאול אם אפשר לעזור לבעלים באחזקת החווה. הוריי הסכימו -ניכנסו לחווה , שאלנו את הבעלים , הבעלים הסכימו.
עזרנו להם לחלוב פרות , להוציא את העגבניות והמלפפונים שהם שתלו באדמות שלהם וכמתנה נתנו לנו לרכוב על סוסים- הבנתי שמה שאני עושה בחווה , וקצור את הפרות בקליק
זה לא כמו לחלוב פרות אמיתיות שצריך לשבת על פרה כמה דק' טובות.
אחרי שסיימנו לעזור , ניכנסתי למחשב נייד שלי , ניכנסתי לפייסבוק ,
לחצתי על אפלקציית המשחק farmville -והשוותי בין המחשב לחווה האמיתית.
בחווה אמיתית כדי להשיג איזשהו חפץ צריך לעבוד עליו קשה.
כדי לחלוב פרות צריך לשבת ולעבוד יותר קשה מלחיצת כפתור.
לגדל אדמות זה לא קל כמו שאתה חושב, צריך לבדוק פעם בכמה זמן אם האדמה טובה או יבשה.
כל כמה זמן צריך להשקות את האדמה , ולהוציא את המיטב של היבולים בזמן.
זה לא כמו במחשב שאתה לא קוצר תוך כמה ימים זה לא נובל . בחווה אמיתית זה אחרת.
טיפ קטן : לכו לחווה אמיתית כדי להשוות , כמו שאני עשיתי . חוויה כזאת לא שוכחים!"
"אני סבינה, בת 28, נשואה ואם לשניים בחיים לא יכולתי להאמין שאגיע למצב תמידי מול המחשב.
עברתי תקופה מאוד קשה בחיים שקשרה אותי לבית לעוד שנתיים לפחות.
ללא תעסוקה רבה בבית לא יכולתי למצוא את עצמי עד שחברי הטוב והמסור שלח לי הזמנה למשחק של חווה- מאז עברו כבר 3 חודשים ואין שנייה פנויה לי.
כל פעם ולא משנה עד כמה אהיה עסוקה בבית, בילדים וכו' אני חייבת לפחות לשניונת לקפוץ ולראות מה קורה שם.האם יש מתנה, האם מישהו פירסם ביצה, האם יש עגל חדש או פרה ובכלל.
זה מצחיק,אבל רק פארמוויל מוציא אותי מדיכאונות שלי, ממחשבות שכל פעם צצות .מודה על כך."
"זה התחיל לפני כשנה כשהצטרפתי למשפחת החוואים.
ביתי הייתה אז חיילת כשהצטרפה למקצוע החוואות,
לאחר שחרורה מצה"ל החלה לעבוד בעבודה מועדפת בחקלאות במפעל אריזה של אבוקדו בצפון הארץ.
העבודה הייתה קשה ומוקדמת בבוקר.הנסיעה למפעל עוברת כמעט על קו החוף מצד אחד ומצד שני פרדסים ומטעים של הקיבוצים באזור.
באחד מהימים כשהפנתה את מבטה אל עבר המטעים ראתה מטע של אבוקדו שכל עציו היו מלאים בפירות -לרגע אחד התבלבלה דעתה וכמעט צעקה לנהג שיעצור כי עליה לקצור את הפרי לפני שהכל ילך לאיבוד. כן.כן. סיפור אמיתי על התמכרות לחווה..."
"את פארם וויל הכרתי לפני כחצי שנה, אולי אף יותר.
בכל פעם שהייתי נכנסת לפייסבוק הייתי רואה הודעות כמו:
"חברים, אשמח לקבל עץ או חיה לחווה החדשה שלי.."
"נו חבר'ה אל תתקמצנו זה לא עולה כסף"
"מי שלא שולח לי מתנה לחווה מוסר מיידית מרשימת החברים"..
מה זה הדבר הזה ? חשבתי לעצמי, אין לאנשים מה לעשות?
אין עבודה? אין בית לתחזק, ילדים לגדל?
באחת הפעמים שביקרתי חברה היא שאלה אותי למה יש לי חווה אם אני לא מטפלת בה?
עניתי לה את האמת שאין לי שמץ בכלל איך נפתחה לי חווה בכלל...
אז היא לימדה אותי...אט אט "נכנסתי לעניינים" עוד עץ ועוד כבשה ומשם תרנגולת...
קשה להסביר את הציפייה , ליבול שיגדל, ההשתדרגות של המשחק עם הזמן
ההתרגשות לרענן כל הזמן את דף הבית ולהספיק לתפוס פרסומים לפני אחרים...
עכשיו פארם וויל חוגגת שנה ואני אחגוג באותו יום - יום הולדת לבעלי,
אז רציתי לבקש סליחה כי כנראה זה יהיה היום היחיד שאני לא אבקר בחווה..
או שאולי בעצם אני אבקש מחברה להיכנס ולטפל בחווה..אחרת זה לא ייתן לי מנוחה,
וכן כמו כל מי שמשחק בפארמוויל גם אני גאה להיות מכורה!"
